פסק-דין בתיק בר"ם 9343/10

1.             לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן-הנשיא ש' ברלינר), אשר דחה את בקשת המבקש כי בית המשפט יפעיל את סמכותו מכוח סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט ויכפה על המשיבות 2-1 לקיים התחייבויות שיסודן בהסכמות הצדדים, אשר לטענת המבקש קיבלו תוקף של פסק-דין במסגרת עת"מ 3356/06.

2.             נוכח ההתפתחויות שחלו במכלול ואשר חלקן יתוארו בהמשך הוריתי לצדדים בתאריך 16.10.2012 להגיש הודעה מעדכנת שבגדרה ימסרו אם דרושה עדיין הכרעה בתיק. בהודעת עדכון מטעמו מסר המבקש כי ההכרעה עדיין דרושה מבחינתו. המשיבות 2-1 מסרו בהודעתם הראשונה, שניתנה לאחר שבא-כוחם הוחלף, כי לא חל שינוי בנסיבות, אך בהמשך מסרו הודעה נוספת שבה עדכנו על עיכוב צו ההריסה שהוצא לבניה הבלתי חוקית של המשיב 3 - עד לתאריך 31.1.13.

           בשים לב לאמור לעיל - אפתח בהצגת הרקע והנתונים הצריכים להכרעתי.

התשתית העובדתית

3.             המשיבה 1 הינה הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, אשר יזמה את תכנית המתאר המקומית, שמספרה חפ/2015, ושכונתה "קטע עוקף דרך יפו" (להלן: התכנית). מטרת תכנית זו היתה להסדיר בניית כביש עוקף לדרך יפו בעיר חיפה (להלן: הכביש). המשיבה 2 הינה חברת ביצוע, מטעם המשיבה 1, האמונה על ביצוע עבודות בניית הכביש. התכנית אושרה על-ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה  בתאריך 9.2.2001 - כפוף לכך שיערכו דו"חות לבדיקת מטרדי רעש וזיהום אויר, במסגרתם יוצעו פתרונות למניעת מטרדים העלולים לנבוע מהכביש. דו"ח אקוסטי שנערך על-ידי יועץ אקוסטיקה כלל המלצה להתקין חלונות אקוסטיים ומיזוג אוויר בבניין הגובל עם הכביש (להלן: הבניין), וכן להקים בסמוך לבניין קיר מסך אקוסטי (להלן: המלצות הדו"ח). כבר בשנת 2005 המשיבה 2 התחייבה לבצע את הפעולות שהומלצו במסגרת הדו"ח האקוסטי.

4.             חרף התחייבותן הנ"ל לא בצעו המשיבות 2-1 את המלצות הדו"ח עד לתאריך 1.11.2006; באותו מועד הגיש המבקש, שהינו בעל זכויות רבות בבניין המדובר, עתירה לבית המשפט המחוזי בחיפה על מנת לחייב את המשיבות 2-1 לבצע את המלצות הדו"ח. במסגרת הדיון בעתירה זו הגיעו הצדדים לפשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק-דין בתאריך 4.1.2007 (בפני כב' סגן הנשיאה, השופט ש' ברלינר). הסכם הפשרה קבע, בין השאר, כי: "[המשיבה 2] תדאג תוך תיאום עם העותר להתקנת חלונות ומזגנים [בבניין]" וכן: "תתחיל לבצע בהקדם את בניית הקיר האקוסטי ...אם אף אחד מן האחרים לא יגיש נגדה הליך משפטי". הטעם לסייג, המצוי בסיפא של ההסכמה על בניית הקיר האקוסטי, היה נעוץ בהתנגדותו של המשיב 3, דייר נוסף בבניין, לבניית הקיר. המשיבה 2 אכן קיימה את התחייבותה להתקין חלונות אקוסטיים ומיזוג אוויר בבניין, אך נמנעה מבניית הקיר האקוסטי. המשיב 3 נקט בהליך למניעת הקמת הקיר בבית משפט השלום בחיפה, אך הליך זה נמחק בתאריך 15.9.2009, לבקשת המשיב 3. לאחר מחיקת התובענה שהמשיב 3 יזם, המבקש פנה למשיבות 2-1 על מנת לדרבן אותן לקיים את התחייבותן לבניית הקיר האקוסטי. בתאריך 4.10.2010 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה את הבקשה, מושא בקשת רשות הערעור שלפני - בה ביקש, כאמור, כי בית המשפט יפעל מכוח סמכותו לפי פקודת בזיון בית המשפטויכפה על המשיבות 2-1 לבנות את הקיר האקוסטי (להלן: בקשת בזיון בית המשפט, או בקשת הבזיון).

פסק-דינו של בית המשפט קמא

5.                     בית המשפט הנכבד קמא, מפי כב' סגן הנשיאה, השופט ש' ברלינר, דחה את בקשת המבקש, וקבע כי במסגרת פסק-הדין שבו ניתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה: "לא ניתן צו מפורש וחד משמעי המורה לבנות את הקיר". בית המשפט הנכבד קמא ביסס קביעה זו על דברי בית המשפט בפרוטוקול הדיון שבו הושגה הסכמת הצדדים (להלן: דיון הפשרה), לפיהם: "היה והמשיבה לא תעמוד בהתחייבויותיה באופן סביר ...יוכל העותר לתבוע את המשיבה בגין הפרת חוזה". בית המשפט הסיק מדברים אלו כי סעד של כפיית הקמת הקיר מכוח פקודת בזיון בית המשפט - לא עומד לרשות המבקש, אך חלף זאת עומדים לרשותו סעדים חוזיים, לרבות אכיפת חוזה, שאותם יוכל המבקש לממש בדרך המשפטית המתאימה. בהתאם לכך, רק אם ולאחר שיזכה המבקש בצו אכיפה (בהליך המתאים) - יוכל הוא לממשו, באם לא יקוים על ידי המשיבות 2-1, על דרך של בזיון בית-המשפט.

טענות הצדדים

6.             המבקש טוען כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו לפיה פסק-דין שאישר את הפשרה - איננו כולל הוראה ברורה וחד משמעית לבנות קיר אקוסטי. לדידו, הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, הינו ברור, והוא כולל התחייבות מפורשת של המשיבה 2-1 לבנות קיר אקוסטי, כפוף לסייג של השהיית הליכי הבנייה, כל זמן שיתנהלו הליכים משפטיים בעניין עם בעלי זכויות אחרים בבניין. לשיטת המבקש, מאחר והסכם הפשרה אינו משתמע לשתי פנים - הרי שכזה הוא גם פסק הדין שאישר אותו, ודי בהוראה האופרטיבית שנקבעה בפסק הדין כדי לבסס הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט. לטענת המבקש דברי בית המשפט בדיון הפשרה, שלפיהם יהיה עליו להגיש תביעה חוזית, התייחסו להסדר של התקנת החלונות האקוסטיים ומיזוג האוויר, ולא לעניין בניית הקיר האקוסטי. המבקש טוען עוד כי בית המשפט קמא שגה בכך שהפנה אותו לנקוט בהליכים נוספים לצורך כפיית המשיבות 2-1 לבנות את הקיר האקוסטי - זאת מאחר שלשיטתו מצוי בידיו פסק דין ברור הניתן לאכיפה באמצעות הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט.

7.             המשיבות 2-1 סומכות את ידיהן על קביעת בית המשפט קמא, שלפיה הליך של בזיון בית המשפט איננו ההליך המתאים כאן, וטוענות כי הדרך הנכונה העומדת למבקש הינה פניה להליך של תביעה אזרחית בגין הפרת הסכם, בין היתר בגין עקרון המידתיות של ה"דרך החמורה פחות" (לעניין זה מפנות המשיבות 2-1 לרע"פ 7148/98 עזרא נ' זלניאק פ"ד נג(3) 337 (1999) (להלן: עניין עזרא)). המשיבות 2-1 גורסות עוד כי מאחר שבבניין נבנתה תוספת בניה בלתי-חוקית עד קצה גבול החלקה - בניית הקיר האקוסטי איננה אפשרית. לשיטתן המניעה היא משפטית ומעשית כאחד. משפטית - בשל הקושי לקבל היתר בנייה לבניית הקיר כל עוד חריגות הבנייה עומדות על תילן, ומעשית - מאחר שלטענתן הבניה הבלתי-חוקית מגיעה עד גבול החלקה באופן שלא נותר מקום פיזי לבניית הקיר האקוסטי. המשיבות 2-1 מבקשות לקרוא לתוך הסכם הפשרה תנאי מכללא, שלפיו בניית הקיר מותנית בכך שהמבקש והמשיב 3 יאפשרו את בנייתו. לגישתן, הבנייה הבלתי-חוקית הינה מעשה המונע את בניית הקיר ולפיכך הוא משחרר אותן מקיום התחיבותן. המשיבות 2-1 מדגישות בנוסף כי הן מעולם לא התנגדו לבניית הקיר האקוסטי והן נכונות גם כיום לבנותו - ככל שתוסר המניעה לעשות כן בדמות הבניה הבלתי-חוקית.

           זה המקום להזכיר כי בתאריך 19.1.2011 הודיע המשיב 3 על חזרתו מהתנגדויותיו הקודמות ועל הסכמתו לבניית הקיר האקוסטי - זאת בעקבות הסכם פשרה אליו הגיע עם המבקש.

8.             לאחר הגשת תגובת המשיבות 2-1 לבקשה, הותר למבקש להשיב לתגובת המשיבות 2-1. בתשובתו עמד המבקש על כך שנימוקן של המשיבות 2-1 לאי-בניית הקיר האקוסטי, שעניינו היעדר אפשרות (משפטית ומעשית) לעשות כן בשל הפרות הבנייה במקום הרלבנטי, עלה לראשונה בתשובתן הכתובה של המשיבות 2-1  לבקשת בזיון בית המשפט, אך נזנח על ידן ולא נטען כלל במסגרת הדיון בבקשה. לטענתו, רק לאחר שהנימוק הראשון של המשיבות 2-1 - התנגדותו של המשיב 3 לבניית הקיר - התייתר עקב משיכת התנגדות זו, שבו המשיבות 2-1 ונאחזו בנימוק בדבר הפרות הבנייה.

דיון והכרעה

9.             לאחר עיון בטענות הצדדים ונוכח הסכמת המשיבות 2-1 לכך, החלטתי לדון בבקשה כבערעור בהתאם לאמור בתקנה 21יב(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.מכאן ואילך יקרא איפוא המבקש - המערער. לגוף הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור - להתקבל במובן זה שהחלטת בית המשפט הנכבד קמא תתבטל והתיק יוחזר אליו לדיון בשאלות שיפורטו בפיסקה 19 שלהלן. אפרט טעמיי לכך מיד בסמוך, ואולם בפתח הדברים אזכיר כי ערעור על דחיית בקשה להפעלת סמכות מכוח סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, כבענייננו, צריך להיות מוגש מכוח הוראות סעיפים 12(א) ו-12(ב)(2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, זאת להבדיל מערעור על החלטה של בית משפט להפעיל את סמכותו מכוח פקודת בזיון בית המשפט, שיש לנהוג בו כבערעור על פסק-דין פלילי, כאמור בסעיף 8(1) לפקודת בזיון בית המשפט(ראו:ע"א 228/63 עזוז נ' עזר פ"ד יז(4) 2541 (1963)).

10.          בעוברנו מהפרוזדור לטרקלין - יש לציין כי אין מחלוקת בין הצדדים שהסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין - ניתן ככלל לאכיפה באמצעות פקודת בזיון בית המשפט. לפיכך אין אני נדרש לשוב ולהזכיר את ההלכות שביססו מושכלות יסוד אלו.

11.          נוכח האמור לעיל - הטעם המרכזי העומד בבסיס קבלת הערעור טמון בקבלת הטענות שהעלה המערער בדבר השגגה שנפלה מלפני בית המשפט הנכבד קמא ביחס לדברים שנאמרו בדיון הפשרה. ויוטעם, בית המשפט הנכבד קמא ביסס את החלטתו באופן ניכר על דברי בית המשפט בדיון הפשרה, כפי שהבין אותם. לי נראה כי יש ליתן משמעות אחרת להתבטאויות שנשמעו בדיון הפשרה - ומכאן שאין לקבל את קביעת בית המשפט הנכבד קמא כי ההליך  בו פתח המערער איננו מתאים לבירור לפי פקודת בזיון בית המשפט. אבאר את גישתי להלן.

12.          בית המשפט הנכבד קמא קבע בהחלטה, מושא בקשה זו, כדלקמן:

"מדברי בית המשפט, כרשום בעמ' 2 לפרוטוקול, עולה שאם הקיר לא יבנה 'יוכל העותר לתבוע את המשיבה בגין הפרת החוזה'."